כְּשֶׁאוֹמְרִים " הַדֶשֶׁא של הַשָׁכֵן יותר", מִתְכַּוְונִים לָאו לדשא של השכן, אלא לכל מה ש לָאַחֵר (לשכן, לחברה, לחבר), שֶׁנִרְאֶה בעינינו טוב יותר מאשר מה שֶׁשַׁיָיךְ לנו. כלומר, לפעמים לנו שֶׁהָאַחֵר שמח וּ יותר מֵאִתָנוּ.
אבל, בדרך כלל, כְּשֶׁ אל הָאַחֵר, רואים שה אינם כאלה. גם לו יש את ה שלו והבְּעָיוֹת שלו, וה של השכן אינו ירוק מהדשא שלנו, אלא שזה רק נִדְמֶה לנו.