משנת 1882 עד שנת 1903 הגיעו לארץ כ- 28,000 יהודים מרוסיה, מרומניה ומתימן. לקבוצות העולים האלה קראו 'העלייה הראשונה'. להם בשם הזה, כי בפעם הראשונה אחרי כ-2,000 שנה הגיעו לארץ עולים רבים בזמן קצר. עד אז גרו בארץ מעט יהודים שלא עבדו, וקיבלו כסף מיהודים בחוץ לארץ.
רוב העולים מה'עלייה הראשונה' היו . האידיאולוגיה שלהם הייתה . הם חלמו לחיות בארץ-ישראל חיים חדשים ולעבוד בחקלאות. הם גם רצו שהחיים שלהם יתנהלו בעברית: ילדיהם ילמדו בבתי-ספר עבריים יקראו ויכתבו עברית. אבל כאשר הם הגיעו לארץ היו להם קשיים רבים: הם לא בעבודת החקלאות, מפני שבאירופה הם גרו בערים ולא היה להם חקלאי. ה שהם קנו לא לעבודה חקלאית, והכסף לאוכל ולעבודה החקלאית נגמר . הקושי הגדול ביותר בשבילם היה החם. קשה היה להם לתנאי האקלים בארץ.
למרות המצב הקשה הצליחו אנשי ה'עלייה הראשונה' דברים חשובים מאוד: חלק מהם גרו ביפו ובירושלים ובנו שם שכונות חדשות. נתן להם כסף לקנות אדמות טובות, והם בנו ישובים חדשים כמו ראשון-לציון, פתח-תקווה, זיכרון יעקב ועוד. הם גם בנו בתי ספר עבריים בישובים החדשים, עיתונים עבריים, את הסתדרות המורים ואת ארגוני ה.