החוזה מלובלין היה כידוע גדול ויום אחד הגיע לבית הכנסת שלו , הזמן הוא זמן של ראש השנה. נכנס המתנגד ל ורואה את כל החסידים , שמחים. פונה המתנגד לחוזה מלובלין ואומר לו: כל מה ששמעתי עד עצם היום הזה, על החסידים חשבתי שזה . אומר לו החוזה מלובלין – וכי מה רע בזה? אומר לו המתנגד – אני יודע שאנחנו צריכים להיות מפני שגזר הדין עומד להחתם וכל הספרים פתוחים בעולם הבא ואנחנו לחיים ולמוות וכאן חסידיך רוקדים.
אומר לו החוזה מלובלין – שב! מכסה לו את עיניו ומעביר אותו לעולם הבא. רואה המתנגד את כל ה פתוחים ורואה בתוך הספרים הפתוחים חתימות של כל החסידים שרוקדים בבית הכנסת. מחזיר אותו החוזה מלובלין אל החיים האלה, אל בית הכנסת.
אומר לו המתנגד – ראה, כיצד הם יודעים? כיצד הם יודעים מה להם למעלה?
אומר לו החוזה מלובלין - והרי הם .
- אם כך, זה שאני כל כך עצוב הוא אומר המתנגד, זה אומר שאני לא חתום בספר החיים לא ראיתי את שמי שם. אנא עשה החוזה מלובלין שאני אוכל גם ולרקוד.
- אמר לו החוזה מלובלין – זה בך. הרי לך שתי : ספר החיים וספר המוות. אתה רוצה לחיות, אתה רוצה לשמוח, קום ורקוד.
המתנגד והפך לאחד החסידים וזה סוף הסיפור.
הסיפור לקוח מספרו של הרב שלמה קרליבך על ראש השנה, יום כיפור וסוכות. ספר בשם 'לב השמים'