להרבה עולים חדשים יש שֵמות לועזיים (לא בעברית). בעבר, עולים רבים שינו (החליפו) את השם הלועזי שלהם לשֵם עִברי, לדוגמה: 'אנה' שינתה את השם שלה ל'חנה', ו'איגור' – ל'יגאל'.
היום, הרבה עולים חדשים לא אחרתבמשפחההסכיםכָּבוֹדללמודלפגועמספרמעונייניםמרגישקשה[?] להחליף את השֵם שלהם. מלקום, עולה חדשה מאתיופיה אומרת: "ההורים שלי קראו לי בשם הזה, כי 'מלקום' באמהרית הוא "יָפָה". הם רצו לומר שאני יפה ודומה לאימא שלי. לישראלים אחרתבמשפחההסכיםכָּבוֹדללמודלפגועמספרמעונייניםמרגישקשה[?] להגיד את השם, אבל הם מנסים ולומדים להגיד אותו. כמו שאני למדתי הרבה מילים קשות בעברית, אני חושבת שהישראלים יכולים אחרתבמשפחההסכיםכָּבוֹדללמודלפגועמספרמעונייניםמרגישקשה[?] את השמות שלנו באמהרית (השָפָה שמדברים באתיופיה)".
סלומון מספר, שֶבָּאָרץ רצו לקרוא לו שְלֹמֹה, אבל הוא לא אחרתבמשפחההסכיםכָּבוֹדללמודלפגועמספרמעונייניםמרגישקשה[?]. "אני חושב שהצעירים צריכים להישאר עם השֵם שקיבלו מההורים שלהם. כאשר מחליפים את השם, זה פוגע בהורים. אצלנו במשפחה אף אחד לא החליף את השם, כדי לתת אחרתבמשפחההסכיםכָּבוֹדללמודלפגועמספרמעונייניםמרגישקשה[?] להורים ולמבוגרים".
אבל יש עולים שחושבים אחרתבמשפחההסכיםכָּבוֹדללמודלפגועמספרמעונייניםמרגישקשה[?]. ליוסי קראו באתיופיה איינהו. הוא אחרתבמשפחההסכיםכָּבוֹדללמודלפגועמספרמעונייניםמרגישקשה[?]: "הישראלים שאלו אותי הרבה פעמים 'מה שִמְךָ?' וגם כשאמרתי את שמי שוב ושוב, הם לא הצליחו לומר אותו נכון, ולכן החלטתי שבארץ יקראו לי בשם עברי. כשקוראים לי יוסי, אני אחרתבמשפחההסכיםכָּבוֹדללמודלפגועמספרמעונייניםמרגישקשה[?] יותר ישראלי".
יש עולים שמצאו דרך לא אחרתבמשפחההסכיםכָּבוֹדללמודלפגועמספרמעונייניםמרגישקשה[?] בהורים, אבל גם להרגיש ישראלים. יש להם שני שמות: בשם הלועזי קוראים להם אחרתבמשפחההסכיםכָּבוֹדללמודלפגועמספרמעונייניםמרגישקשה[?], אבל השם העברי הוא השם הרשמי (הפורמאלי) שלהם.