לפני יותר מִמֵאה שנה חיו בתֵימָן כ-50,000 יהודים. הם עבדו ב ועשו כלים ותכשיטים מִכֶּסֶף ומִזָהָב. המצב הכלכלי שלהם היה טוב, אבל הם רצו לחיות בארץ-ישראל, כי הם היו דתיים וציוניים.
בשנת 1881 הגיעה לארץ ה הגדולה הראשונה של עולים מתימן, ובשנת 1905 היו בארץ כבר 2,500 מֵעולי-תימן. רוב העולים גרו בירושלים וביפו, וחלק מהם גרו ביישובים קטנים ובמושבות ועבדו בחקלאות. העולים מתימן היו טובים מאוד, החקלאים הותיקים במושבות נתנו להם רק את העבודות הפשוטות והקשות. הם קיבלו מעט מאוד כסף ולא הייתה להם עזרה. החיים שלהם בארץ היו קשים, אבל הם התרגלו אליהם לאט לאט. הם בנו לעצמם בערים וביישובים וחיו בהם לפי המסורת והמינהגים שלהם. השכונות המפורסמות של עולי הן: כפר מרמורק ברחובות, כרם התימנים בתל-אביב וכפר השילוח בירושלים.
בשנת 1948, אחרי שקמה מדינת ישראל החליטה הממשלה לארץ את כל היהודים שנשארו בתימן. זה לא היה קל. בשנים 1949- 1950 יצאו אלפי יהודים ממקומות רחוקים בתימן כדי להגיע אל העיר עדן. הם יצאו ברגל בלי ובלי חבילות, ורבים מתו הארוכה והקשה. בעיר עדן חיכו להם מטוסים, ולקחו אותם לארץ ישראל. בשנים האלה לארץ כמעט כל יהודי תימן: כ-35,000 יהודים. היום נשארו בתימן כנראה רק כ-300 יהודים.